זיכוי מגרימת תאונת דרכים קשה

זיכוי מגרימת תאונת דרכים קשה – עו"ד אלי אנושי שופט בדימוס

זיכוי מגרימת תאונת דרכים קשה, זיכיתי אותו, כך בישר לנו השבוע שופט בית המשפט לתעבורה, לאחר שהתקבלה טענתי שאין להשיב לאשמה. זאת לאחר דיונים משפטיים וניהול הוכחות לא פשוטות מול תביעות התעבורה המקצועיות של משטרת ישראל.
הלקוח היה המום, עד דמעות, האושר והשמחה נראו ונשמעו עליו למרחוק. שכן במהלך המשפט הוא היה שותף למאבק המשפטי הלא פשוט בין שלוחת התביעות לביננו.
החלטת הזיכוי מדברת בעד עצמה, מובאת כאן במלואה בהשמטות המתאימות כמובן.

זיכוי מגרימת תאונת דרכים – להתייעצות בנושא כתב אישום בתאונות דרכים, צלצלו מיד: 050-5738228.

מספר פל"א מספר תיק חיצוני

לפני כבוד השופט טל פרי

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשם

ב"כ המאשימה: עו"ד גפני
ב"כ הנאשם: עו"ד אלי אנושי
הנאשם

פרוטוקול

החלטה

מונחת בפניי בקשת הנאשם, אשר הוגשה בתום פרשת התביעה, ולפיה אין עליו להשיב לאשמה וכי יש להורות על זיכויו מהעבירות המיוחסת לו בכתב האישום וזאת מכוח סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982. (להלן "חסד"פ").

מבוא
1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של עקיפה / סטיה לעקיפה בצומת, עבירה לפי תקנה 47(ה)(4) לתקנות התעבורה, נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, חבלה של ממש לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה והתנהגות הגורמת נזק לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.
2. נטען עלי כתב האישום, כי ביום בשעה 08:40 לערך, נהג הנאשם באופנוע ברחוב פינת , (להלן "הצומת"). בכיוון נסיעת הנאשם נסע רכב פרטי והחל בפניה שמאלה בצומת. הנאשם נהג ברשלנות בכך שהחל בעקיפה משמאל בצומת כאשר הדרך לא הייתה פנויה במרחק מספיק על מנת להשלים את העקיפה בבטחה וכתוצאה מכך סטה מנתיבו והתנגש בתמרור בצד הדרך (להלן "התאונה"). כתוצאה מהתאונה נחבל הנאשם חבלות של ממש .כמו כן, כלי הרכב המעורבים בתאונה ניזוקו.(הדגשה שלי – ט.פ. שופט)
3. בתשובתו לכתב האישום, הודה הנאשם, באמצעות ב"כ בזמן ובנזק, הודה כי רכב על אופנוע וכפר בשאר העובדות וסעיפי האישום.
4. ב"כ הנאשם הודיע, במעמד הכפירה , כי בכוונתו להגיש חוות דעת מומחה ולזמן עד הגנה, .
5. מטעם התביעה העידו בפניי 2 עדי תביעה. השוטר בהדני בנימין (להלן : "השוטר") אשר ערך דוח פעולה (ת/1), ורון לב ארי (להלן : "הבוחן"), באמצעותו הוגשו: דוח בוחן (ת/2) לוח תצלומים (ת/3), דיסק (ת/4), הודעת נאשם (ת/5), תרשים (ת/6), סקיצה (ת/7), דוח פעולה (ת/8) ותעודות רפואיות (ת/9).
6. בתום עדותם של עדי התביעה, בטרם הכריזה התביעה "אלה עדיי" עתרה התביעה לתיקון כתב האישום ולהוספת עד תביעה נוסף, מר . בשלב זה דחיתי בקשה התביעה לתיקון כתב האישום וזאת לאור הפגיעה הממשית הצפויה בהגנת הנאשם. בקליפת אגוז אציין כי דחיתי בקשת התביעה לאור העובדה כי בתיק הוגש כתב האישום ביום 18.5.16. ישיבת ההקאה נשמעה ביום 14.6.17 והדיון נדחה להקראה נוספת. בישיבה ההקראה בה כפר הנאשם הודיע ב"כ הנאשם כי בכוונתו לזמן את מר התביעה , אשר קיבלה רמז "דק כפיל", לא בקשה לתקן את כתב האישום ובתיק נשמעו ראיות. ישיבת ההוכחות הראשונה מיום 3.12.17 נסתיימה ועדיין לא נשמע קולה של התביעה בעתירה לתיקון כתב האישום. התביעה עתרה לתיקון כתב האישום, לראשונה, בתום פרשת התביעה וסברתי כי יש בכך משום פגיעה קשה בהגנתו של הנאשם ולפיכך דחיתי את הבקשה על הסף.
7. בתום פרשת התביעה, טען הסניגור, כי "אין להשיב לאשמה" מכוח סעיף 158 לחסד"פ. לטענת הסניגור, יש להורות על זיכויו של הנאשם הואיל ואין בראיות התביעה "ראיות לכאורה" להוכחות האשמה המיוחסת לו בכתב האישום.
8. הסנגור טוען כי לא הוכחו במקרה זה העובדות עליהן מבוסס כתב האישום שכן העדוית עליהן מתבססת המאשימה הינן בגדר עדויות שמיעה. לא הובאה בפני בית המשפט גרסתו של הנהג המעורב ולא ניתן לסתור גרסתו של הנאשם אשר נטענה עוד בהיותו בבית החולים. הסנגור המלומד הפנה לסתירות בעבודת הבוחן, הן לעניין סימני פגיעה ברכב המעורב, הן לעניין צבע האופנוע והן לעניין היות הרחוב דו סטרי ולא חד סטרי.
9. התביעה בקשה שהות להגיב בכתב לטענות. בתגובתה מתנגדת התביעה לטענה וטוענת כי די בראיות שהוצגו עד כה ובעדויות אשר נשמעו בכדי לדחות את הטענה על הסף. התובע טוען, בין היתר, כי יש לאמץ עדותו של הבוחן אשר העיד כי בין כלי הרכב המעורבים כלל לא היה מגע ולכן לא נגרם כל נזק לרכב המעורב (סעיף 4 לבקשה).
10. עוד מציין התובע כי מסקנותיו של הבוחן מבוססות על עדויותיהם של הנאשם ושל המעורב ומנגד דוחה את התיאוריות "הנואשות" אותן הציע ב"כ הנאשם (סעיף 5 לבקשה).

דיון והכרעה

אין להשיב לאשמה

11. סעיף 158 לחסד"פ קובע, כדלקמן:
"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם – בין על פי טענת הנאשם ובין מיזמתו – לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין; הוראות סעיפים 182 ו-183 יחולו גם על זיכוי לפי סעיף זה".
12. בע"פ 28/49 זרקא נ' היועמ"ש, פ"ד ד' 504, עמד בית המשפט העליון על משמעות הביטוי "הוכחה לכאורה" וקבע כי: "המושג 'הוכחה לכאורה'- נוכל להבהירו עתה ביתר קלות פירושו, אותה כמות של עדות שהקטגוריה חייבת להביא בשלב הראשון של המשפט לשם קיום החובה מס' 2 ["חובת ההוכחה"] המוטלת עליה ואשר תספיק – אם בסוף הדיון ייתן בית המשפט אמון בה וייחס לה את המשקל הראוי – כדי הרשעת הנאשם בעבירה הנדונה". (שם, עמ' 526)
13. בשלב בו מצוי כעת הדיון, הרי שעל מנת שבית המשפט יקבל את טענת הנאשם, עליו להראות, כי אין בראיות התביעה שהוצגו בסיס להרשעה, אפילו יינתן בהן מלוא האמון ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי.
הלכה ידועה היא, כי די למעשה, בקיומה של ראיה לכאורית, ולו דלה, כדי לחייב את הנאשם להשיב לאשמה.
יפים לענייננו דברי בית המשפט העליון בע"פ 732/76 (להלן "כחלון") מדינת ישראל נ' רפאל כחלון, לב (1) (170:
"בית-המשפט לא יטה אוזן קשבת לטענה לפיה אין להשיב לאשמה, אם הובאו ראיות בסיסיות, אם כי דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה שפרטיה הובאו בכתב-האישום. ראיות בסיסיות לעניין זה אין משמען כאמור ראיות שמשקלן והיקפן מאפשר הרשעה על אתר, אלא ראיות במידה היוצרת אותה מערכת הוכחות ראשונית, המעבירה את הנטל של הבאת ראיות (להבדיל מנטל השכנוע) מן התביעה לנאשם"
בספרו "על סדר הדין בפלילים", חלק שני, מהדורה מעודכנת, תשס"ג- 2003, עמד כבוד השופט קדמי על המשמעות המעשית של היעדר הוכחה לכאורה בהאי לישנא:
"המשמעות המעשית של העדר הוכחה לכאורה, בהקשר זה היא : כי אין בראיות שהוגשו לבית המשפט מטעם התביעה כדי לבסס הרשעה "אפילו יינתן בהן מלוא האמון, ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי"; ועל-כן אין הצדקה לדרוש מן הנאשם להתגונן, שאין לו בפני "מה" להתגונן, וראוי לזכותו".

האם הצליחה המאשימה להוכיח את האשמה המיוחסת לנאשם ?

14. בשלב זה, סבורני כי התביעה כשלה להוכיח, ולו לכאורה, את האשמה המיוחסת לנאשם כפי שיפורט להלן :
15. מהעובדות אשר אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, למד בית המשפט, כי ביום ובשעה האמורים בכתב האישום רכב הנאשם על אופנוע במקום המתואר עלי כתב האישום. עוד ידוע כי במהלך הנסיעה התרחשה תאונת דרכים בה נחבל הנאשם חבלה של ממש. שאר העובדות, ובהתאם שאלת האחריות נותרו בגדר נעלם.
16. התביעה, בתגובתה לבקשה, לא התייחסה בצורה עניינית לטענות ההגנה ולא השיבה לטענות המבקש. התביעה ציטטה בתגובתה את דברי כב' הש' שמגר בעניין כחלון שם נפסק כי "…את הטענה אשר לפיה אין להשיב לאשמה ניתן להעלות, בעיקר , בהתקיים אחד משניים אלה : א. כאשר לא הובאה עדות כלשהי כדי להוכיח יסוד חיוני ומרכזי של האשמה, או ב….."
17. במקרה דנן, כשלה התביעה מלהביא לעדות את נהג הרכב אשר היה מעורב בתאונה ולפיכך כל העדויות , ומסקנות הבוחן בהקשר זה נותרות בגדר עדות שמועה בלבד.
18. למעשה, התביעה השמיטה את הקרקע מתחת לעובדות כתב האישום ונתלתה בעובדות העומדות בסתירה מוחלטת לאמור בכתב האישום. כך למשל, נטען בסעיף 4 לכתב האישום כי "כלי הרכב המעורבים בתאונה ניזוקו" וזאת בניגוד לעדותו הראשית של הבוחן אשר העיד "שלא היה מגע"( פר' עמ' 8 ש' 13). בהמשך , בחקירה נגדית השיב הבוחן לשאלת הסנגור וטען כי "על הרכב הפרטי אין נזקים תאונתיים. אם האופנוע היה נוגע בו ולאופנוע יש נזק, מן הראוי שגם לרכב הפרטי יהיה נזק"(פר' עמ' 9 ש' 25-26).
19. עדי התביעה סתרו זה את דברי זה פעם אחר פעם. כך למשל טוען השוטר כי בין הנתיבים "אין שם קו הפרדה רצוף, קו מקווקו" (פר' עמ' 5 ש' 2) ואילו בת/3- תמונות הזירה אשר צולמו על ידי הבוחן לא נראה קו הפרדה כלל. זאת ועוד, השוטר מציין כי מדובר בכביש בו "נתיב אחד בכל כיוון" (פר' עמ' 4 ש' 24) ואילו הבוחן העיד בחקירה הנגדית כי מדובר בכביש "חד סטרי"(פר' עמ' 8 ש' 17). כלומר, ישנה מחלוקת עובדתית בין עדי התביעה בשאלות בסיסיות וזאת עוד טרם נעבור לשאלת האחריות לתאונה. עוד נזכיר כי כתב האישום מציין כי נגרם נזק לכלי הרכב בעוד הבוחן עומד על גרסתו על פיה לא היה מגע בין הרכבים ולפיכך לא נמצא נזק ברכב המעורב.
20. בוחן התנועה כשל פעם אחר פעם בעדותו, כמו גם בחקירת זירת התאונה. כאשר נשאל האם מדד את כלי הרכב השיב : "לא". כאשר נשאל לגבי שדה הראיה של הרכב הפרטי השיב : "אחורנית דרך מראות- לא מדדתי". כאשר הפנה הסנגור המלומד את הבוחן לתמונות 13 ו -14 וציין כי על כנף הרכב המעורב נראים סימנים של פגיעה קלים, נקודות שחורות, שפשופים קלים סמוך לבית הגלגל ציין הבוחן כי "זה בוץ- לא כתבתי כי אני לא אמור לכתוב את זה" ( פר' עמ' 8-9 ). בהקשר זה יצוין כי עיון בתמונות, אשר נמצאות על גבי דיסק (ת/4) מלמד כי על גבי הרכב המעורב סימנים הנחזים להיות סימני פגיעה קלים או שפשוף בצבע שחור ולא נראה כי מדובר בבוץ. בנסיבות אלה אני רואה השמטת פרט זה על ידי הבוחן ככשל מהותי בחקירה שכן היה על הבוחן לערוך התאמת נזקים או לכל הפחות לשלול האפשרות למגע בנקודות אלה בין האופנוע לרכב.
21. לא זו אף זו, בסעיף 10 לדוח הבוחן, המתייחס לסימני בלימה וחיכוכי צמיגים, לא נרשם דבר מפי הבוחן. כאשר הטיח בו הסנגור כי בתמונה 2 ניתן לראות סימני צמיגים על אבן השפה השישית לפני הצומת ושאל האם ניתן לשלול כי האופנוע עלה על המדרכה כמה מטרים לפני הכניסה לצומת השיב הבוחן "כמה מטרים לא"(פר' עמ' 10 ש' 21). רוצה לומר כי הבוחן מאשר שישנה אפשרות כי סימני הצמיג רלבנטיים לניתוח התאונה אך לא הוזכרו כלל על ידי הבוחן ולא בא זכרם לדוח הבוחן.
22. זאת ועוד, מסקנותיו של הבוחן מבוססות על עדויות בלבד, ובעיקר עדותו של המעורב אשר לא נרשם כעד תביעה בכתב האישום, לא הובא לעדות ולא נשמעה גרסתו. הנאשם, אשר נחקר לראשונה בבית החולים מספר ימים לאחר התאונה, מסר כי נסע במהירות 20-30 קמ"ש , ישר, ולפתע הרכב המעורב "סטה שמאלה כדי לפנות לרחוב העוגב ופגע בי עם צד שמאל קדמי שלו באופנוע שלי והעיף אותי לתוך העמוד…." (ת/5 ש' 15-17).
23. כאמור לעיל, בהעדר גרסת המעורב לא ניתן לשלול גרסתו של הנאשם. עבודת הבוחנת הלקויה בתיק אינה תורמת להבנת מנגנון התאונה ולא ניתן לקבוע ממצאים המבוססים על עדויות שמיעה וממצאים סותרים בזירת התאונה.
24. במצב הדברים הנתון, אף אם אתן אמון מלא בגרסת עדי התביעה הרי שלא הוכח בפני בית המשפט כיצד התרחשה התאונה. לא הוכח בפני בית המשפט כי הנאשם ביצע עקיפה בצומת. אין דרך לקבוע האם היה מגע בין כלי הרכב כפי שטוענים הנאשם וכתב האישום או שמא לא התרחש כל מגע כעדות הבוחן.
25. בנסיבות אלה נדמה כי גרסת התביעה באשר לאחריות לגרימת התאונה אינה נתמכת בראיות ולו לכאורה. בוחן התנועה ביכר גרסתו של נהג הרכב המעורב מבלי לבססה על ממצאים מזירת התאונה. אין חולק כי הרכבים הוזזו טרם הגעת הבוחן לזירה ואף אין יודע מי התיר להזיז את הרכבים טרם הגעת הבוחן.
26. בנוסף לאמור לעיל, כשלה התביעה עת התעלמה מעד תביעה מהותי ומרכזי אשר נדרש לצורך הוכחת העבירות המיוחסות לנאשם ובלעדיו אין.
27. לסיכום
לנוכח כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל שכן אשמת הנאשם לא הוכחה ולו לכאורה.
יודגש כי קביעתי אינה מבוססת על מהימנות ראיות התביעה או משקלן , אלא על בדיקה אובייקטיבית של הראיות ובכלל זה סתירות מהותיות בהן, חסרונו של עד התביעה המרכזי ואי התאמה בין עובדות כתב האישום לגרסת עדי התביעה.
אשר על כן, אני מזכה את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו.

זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד תוך 45 ימים.

 

ניתנה והודעה היום כ"ז אדר תשע"ח, 14/03/2018 במעמד הנוכחים.

טל פרי, שופט

הוקלד על ידי רוית אליהו

זיכוי מגרימת תאונת דרכים – להתייעצות בנושא כתב אישום בתאונת דרכים צלצלו מיד: 050-5738228.

סיכום:

הלקוח טען שהכל זה מלמעלה ואני רק שימשתי "בעבודת הקודש", בסדר שיגיד מה שיגיד, התוצאה המעולה מדברת בעד עצמה.
אבל הדגש חייב להיות על ההבנה שמקרה של קבלת כתב אישום בנושא תאונת דרכים יש צורך דחוף להתייעץ עם עורך דין המומחה לתחום התעבורה.
לעו"ד אלי אנושי, שופט תעבורה בדימוס ניסיון רב ביותר בייצוג נאשמים בתחום.

זיכוי מגרימת תאונת דרכים – להתייעצות בנושא כתב אישום בתאונת דרכים צלצלו מיד: 050-5738228.

מאת: עו"ד אלי אנושי עו"ד תעבורה – שופט תעבורה בדימוס, מחבר הספר: גזר דין – מפתח ענישה בעבירות התעבורה.

לזיכוי מגרימת תאונת דרכים – התייעצות בנושא כתב אישום בתאונת דרכים צלצלו מיד: 050-5738228.

זיכוי מגרימת תאונת דרכים , זיכוי מגרימת תאונת דרכים , זיכוי מגרימת תאונת דרכים , זיכוי מגרימת תאונת דרכים , זיכוי מגרימת תאונת דרכים , זיכוי מגרימת תאונת דרכים , זיכוי מגרימת תאונת דרכים ,

אין בתוכן דלעיל משום המלצה, חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי; כמו כן התוכן דלעיל אינו מתיימר להיות מדוייק ו/או מקיף ו/או עדכני, והמסתמך על המידע עושה זאת באחריותו ועל דעת עצמו בלבד.

0 תגובות

השאירו תגובה

Want to join the discussion?
Feel free to contribute!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *