מידע מעו"ד לתעבורה, הולך רגל עומד לפני מעבר חציה… מה עושים? – מעבר חציה והחוק

מעבר חציה והחוק

נדמיין מצב, אנו ברכב מתקדמים בכביש במהירות "שיוט" סבירה וחוקית שלפתע אנו מבחינים במעבר חציה בהמשך הכביש – נו, אז מה ?

נסבך מעט את המצב, אנו מתקדמים לעבר מעבר החציה ומבחינים בהולך רגל שעומד ומביט בנו בקרבת המעבר, אבל לא בטוח האם הוא זז לכיוון הכביש  ?– מה עושים ?

ובו נדמיין את הגרוע מכל, אדם היורד  לכביש בזמן שאנו כבר בקרבת מעבר החציה – מה דיננו ?

מה הדין במקרים אלו ?

לשון החוק (באופן חלקי כמובן):

תקנות התעבורה,

21. חובתו של עובר דרך.

(א)   כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות

(ב)    כל עובר דרך חייב להתנהג באופן שלא –

(1)    יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך.

52. האטה.

בכפוף לאמור בתקנה 51 (חובת נהיגה במהירות סבירה, א.א), חייב נוהג רכב להאיט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו בכל מקרה בו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש,  לרבות רכבו הוא ובמיוחד במקרים אלא:

(6) בקרבת מעבר חציה.

67     .הולכי רגל במעבר חציה.

(א)    נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את  החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך.

(א1) נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, יאט את רכבו אם הולך רגל עומד על המדרכה בסמוך למעבר החצייה ואם ניכר שבכוונתו של הולך הרגל לחצות את הכביש, ייתן לו זכות קדימה.

(א2) התקרב נוהג רכב למעבר חצייה ובנתיב אחר האט רכב לפני מעבר החצייה, יאט את רכבו לפני מעבר החצייה האמור, ואם הרכב בנתיב האחר עצר – יעצור אף הוא; היה הולך רגל חוצה את הכביש במעבר החצייה, ייתן לו זכות קדימה.

(ב) מעבר חציה המחולק על ידי שטח הפרדה, יראו כל חלק ממעבר החציה כמעבר נפרד.

110. חציית כביש.

(א)  לא יחצה אדם כביש, אלא לאחר שבדק את מצב התנועה בו ונוכח שאפשר לחצותו   בבטיחות.
(ב)    אם יש בקרבת המקום מעבר חציה, מנהרה או גשר המיועדים למעבר הולכי רגל, לא יחצה הולך רגל את הכביש אלא בהם.
(ג)      אם אין בקרבת המקום מעבר חציה, מנהרה או גשר כאמור אך יש בקרבת מקום צומת, יחצה הולך רגל את הכביש בקרבת צומת.
(ד)  בכל מקרה יחצה הולך רגל כביש, במהירות סבירה ובקו ישר והקצר ביותר בין קצות הכביש, ולא יתעכב בכביש שלא לצורך.

(א) לא יחצה אדם כביש, אלא לאחר שבדק את מצב התנועה בו ונוכח שאפשר לחצותו  בבטיחות.

111. ירידה ממדרכה.

לא ירד הולך רגל ממדרכה או ממקום מבטחים אחר שבדרך באופן פתאומי או מבלי שנקט בזהירות מספקת, בשעה שרכב מתקרב אליו ממרחק שאין סיפק בידי נוהג הרכב לעצור את הרכב כדי למנוע תאונת דרכים.

פרשנות:

תחילה חשוב לציין כי מעבר החציה אמור להיות כזה, דהיינו מסומן כדין וכחוק בין היתר כאמור על פי תמרור ג-7  (תמרור) או ד-11 (סימון על הכביש).

עכשיו, האם תקנה 67 שעודכנה בשנה האחרונה ברורה ?, כאשר אנו מתקרבים למעבר החציה והולך הרגל על המדרכה ועוד לא החל בחציה כלל, הרי אם בעבר ניתן להמשיך לנהוג, אך בזהירות שמא יחליט לחצות את הכביש. הרי כעת על הנהג המתקרב למעבר החציה לתהות שמא בכוונת הולך הרגל לחצות ואין ספק שמדובר בכלל והגדרה תמוהים ביותר ומעוררי בעיות. ברור שמבחינה פרקטית עדיף לו לנהג להאט ולהיזהר ולאפשר להולך הרגל זכות קדימה. אולם ברור כי מרגע שהולך הרגל החל בחציה באופן מעשי ולו אף בתנועת הורדת רגל, חייב הנהג לאפשר לו לעבור בבטחה ואף לעצור את הרכב.

כן יש ליתן דגש בקרבת מעבר חציה כאשר מבחינים ברכב שבולם בנתיב מקביל, כאמור יש לבלום ואף לעצור על מנת ליתן זכות קדימה להולך רגל.

יש לשים לב למצבי ביניים ולהיזהר בהם, כגון מצב בו הולך הרגל חוצה את הנתיב מול רכבנו וממשיך בהליכה על מעבר החציה, מאתנו והלאה, במצב זה יש להמתין עד שהולך הרגל יתרחק מהרכב לפני שננהג וזאת על מנת שלא תיווצר הפרעה או סכנה להולך הרגל שעדיין על הכביש.

חשוב לציין כי בתי המשפט כבר קבעו כי מעבר החציה הנו מבצרו של הולך הרגל, וישנה חובה להאט עד כדי יכולת עצירה מוחלטת ומידית כאשר ישנו הולך רגל על מעבר החציה. אין ספק שהחקיקה המעודכנת בנושא מכבידה ידה על הנהגים וזאת תגובת המחוקק לריבוי מקרי הפגיעה של הולכי רגל על מעבר החציה.

חשוב לזכור שבתי המשפט משתמשים במבחן התוצאה לעניין האם ניתנה זכות קדימה על ידי הנהג, כאשר נפגע הולך הרגל הרי הנהג ימצא אשם בצורה זו או אחרת – למעט חריגים בודדים.

ישאל הנהג הממוצע, מה חובתו של הולך הרגל הרי החוק מדבר גם עליו – אכן כן, וראה תקנה 110 ו-111 לתקנות התעבורה כאמור מעל, אולם כבר נקבע הלכה למעשה כי חובתו של הנהג לצפות את התנהגות הולך הרגל ולהסיק באופן הגיוני כי באם אדם מתקרב למעבר החציה הרי הוא מתכוון לחצות אותו – בבחינת נבואה פשוטה שניתנה לנהג.

בע"פ 70518/00 דורון בן דקון נ' מדינת ישראל (לא פורסם). טען כבוד השופט שלי טימן (לנושא ילד שהתפרץ למעבר חציה) כי:

"בל ישתמע מדברי זלזול בחומרת העבירה. "קדושתו" של מעבר חציה, מקובלת גם עלי, כמו חובתו של כל נהג לצפות התנהגות רשלנית ומפתיעה מצדם של ילדים.

אין להתעלם מחשש, שכל פגיעה בתוך מעבר חציה פירושה הרשעה, ופירושה רשלנות במובן סע' 62 לפקודת התעבורה. לשם כך יושב בדין שופט, ונערך לפניו דיון, שאופיו פלילי, ובמהלכו יש להקפיד על זכות הנאשם לחפות, אם תוכח אשמתו מעבר לכל ספק סביר, בראיות קבילות ובעלות משקל, ומסקנות המבוססות על נתונים נכונים.

הרשעה "אוטומטית", בכל מקרה שילד נפגע בתוך מעבר חציה, גם אם הוא מתפרץ במפתיע לאותו מעבר, וגם אם הנהג נקט בזהירות מרבית – מדאיגה אותי".

אך למרות מילים אלו, החתום מטה יציין כי מוכר לו אישית תיק שבו הורשע נהג שפגע בהולך רגל על מעבר החציה ולא עזרו הטיעונים שהולך הרגל התפרץ לכביש וגם לא שהוכח כי הולך הרגל היה עיוור וחירש (בפועל ולא כמליצה), שלא נעזר לא במקל הליכה ולא בכלב נחיה ולמרות שבוחן התנועה ציין שהוא עצמו לא היה מעז לרדת לכביש בזמן התאונה… הורשע הנהג, כאשר כל הטיעונים הנכבדים שצוינו הובאו על ידי בית המשפט רק כחלק מהטיעונים לעונש.

לסיכום, אחריות הנהג די ברורה, ואולם בל יהא הדבר כחתום, כתב אישום של תאונת דרכים על  או בסביבות מעבר חציה אינו סוגר את הגולל על סיכויי הנאשם לזיכוי ולכן חשוב להיעזר  באופן מידי בשרותי עורך דין מומחה בתחום כגון עו"ד אלי אנושי, עו"ד תעבורה, שופט תעבורה בדימוס.

הערה: מדובר במאמר כללי, שאינו מהווה תחליף ללשון החוק (וראה לעניין זה פקודת התעבורה ותקנות התעבורה), המאמר אינו מהווה חוות דעת משפטית ואינו משמש תחליף לייעוץ משפטי. 

( מעבר חציה והחוק )